לפני שעברנו לגבעת עדה עבדתי בסטודיו קטן במרפסת האמבטיה, וגרנו בטווח ה 40 ק"מ. בדרך כלל לא הרגשנו את היותנו בטווח, אבל כשזה תפס אותנו זה תפס אותנו בגדול.
בבית,
במפגשים עם חברים ומשפחה,
בדרך ללימודים,
במסיבת יום הולדת,
בנסיעה ברכב עם 3 ילדים קטנים,
סתם בטיול עם הכלב,
במקלחת,
עם סירים על האש,
בלילה באמצע השינה,
בקייטנה,
בבריכת הפעוטות בחצר,
בדרך לעבודה,
בבריכה בקיבוץ,
במסגרת מבצע צבאי או טיל ספורדי טועה.
מקווה שהשקט והביטחון ישובו במהירה ליישובי הדרום ובכלל.
את תחושותיי אני בדרך כלל מביעה בעשייה אמנותית, זה הריפוי בעיסוק שלי. אז בינתיים משתפת בציורים שציירתי מאותה תקופה. צומת אשדוד מכיוון דרום בדרך לעבודה בתל אביב, וצומת זיקים בדרך ללימודים בשדרות. בשני המקומות האלו תפסו אותי טילים בשעת נסיעה לבדי ברכב, ובעוד כמה הזדמנויות.
איחולי שקט שלווה שלום ובטחון לכולנו.
נ.ב.
זה יוצא ממני גם בצילומים ולא רק ציורים, זה יומן מלחמה שעשיתי בצוק איתן.
